<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קל"ח</h1>
<h2>דף לו.</h2>
פרוזבול דוכרן פיתגמי מה דהוה קדמנא אנו פלו' ופלו' הדיינין שבמקו' פלו' כך וכך לחדש פלו' שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן בכרך או במגרש פלו' איך פ' בן פלו' אמר לנו קנו ממני ארבע אמות בחצירי ותנו לו לפלו' בר פלו' וקנינא מיניה ויהיבנא לפלו' בר פלו'. וכך אמר לנו פלו' בר פלו' מוסר אני לכם פלו' בר פלו' ופלו' בר פלו' הדיינים שבמקום פלו' שכל חוב שיש לי כך וכך על פלו' שאגבנו כל זמן שארצה. וקנין הארבע אמות קנינא מן פלו' זה לפלו' זה בכל מה דכת' ומפרש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה ומה שעשינו כתבנו וחתמנו. פלו' בר פלו' פלו' בר פלו' פלו' בר פלו' אם הם שלשה. ודיי בשניים. ואשר החזרתי מעניינו של שטר בשיטה אחרונה למען לא ימצא אדם אחרי מאומה ויערער על קנין ד' אמות כי הלווה להפטר מתאווה והמלווה מקוה להיות גובה שוה בשוה. ואתה לא תלוה והיית כגן רווה יעקב בר מאיר נ"ע. וזה הכתב אשר שלח עם פרוזבול. יוחן או' לחכמה אחות למד צדק בארץ נכוחות ישיגוך שובע שמחות שלוות עולם השקט ובטוחות על שטר פרוזבול אגיד שיחות אביא (ראויות) [ראיות] אונות בכוחות פן יש בכם איש בא לדחות אומר יוכל למחות באחות. צא ולמד מדאמרי' בתחלת פרק השולח גט איתמר בפני כמה מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים. ומייתי רב נחמן ראיה דלתרי דיינין קרו להו מדתנן הדייני' חותמין מלמטה או העדים מה העדים בתרי אף דיינין בתרי. והלכתא כרב נחמן כדפסיק תלמוד'. ש"מ דייני פרוזבול דיי בשנים וכ"ש בשלשה (ומדחי) [ומדדחי] רב ששת ומפרש דלא שנא כת' בלשון דיינין וחתימי עדים או דייני' כשאר ולא שנא כתו' בלשון עדים וחתימי דיינין ש"מ דלרב נחמן בעינן דלהוי כתוב בלשון דיינין וחתימי או עדים או דיינין כשאר שטרי בית דין לכך צריך לכתוב בלשונא דבי דינא וכו'. ומדתנן במסכת שביעית פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול. ופי' המוקדם לסוף (שביעית) [שבת] השמיטה כשר המאוחר פסול לאחר סוף שביעית פסול שהרי כבר שמטתו שביעית ש"מ צריך לכתוב מן כדמוכחא סיפא [ד]ההיא משנה דקתני שטרי חוב המוקדמין פסולין פי' מוקדמין לשיעבוד ואם השטר חוב בלא זמן אינו טורף דשמא היום משתעבד שמסרו לו עכשיו דהוי כמלוה על פה למפרע כמו כן גבי שטר פרוזבול אם אין בו זמן אמרי שמא היום כתבו ומשום שמיטה הבאה. דעדיף למיטען פרוזבול היה לי ואבד מפרוזבול המזוייף בתוכו (אי) דאיכא ידים מוכיחות דשבק היתירה ואכיל איסורא. הילכך צריך לאפוקי נפשין מפלוגתא. והכי אמרי' גבי גט דלא בעי ר' אלעזר עדי חתימה ואם מזוייף בחיתומיו מתוכו מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שהוא פסול. ואע"פ שמצינו תשובות רבותינו שהיו אומ' שאין כותבין עתה פרוזבול משום דשמואל דאמ' לא כתבינן פרוזבלא אלא בבי דינא דסורא או בי דינא דנהרדע' ובסורא הוו. אלא שהמתרץ לקח ר' אמי ור' אסי שבדורו. ש"מ שבכל דור ודור גדולי אותו הדור. אין נר' לי דמתרץ כדמפרש כי תקין הלל כגון בי דינא דר' אמי ור' אסי דאלימי וכו' והרי ר' אמי ור' אסי לא היו כשמואל ורב דאינהו רב ושמואל בי דינא דנהרדעא וסורא בדורם כרב ושמואל בדורם. ואפי' אינו גדול הדור יכול לכתוב פרוזבול דהא נפיש גובריה דרב ושמואל דר' אמי ור' אסי ולא אמרה שמואל שאין כותבין (פרוס) (ב)פרוזבולא אלא בי דינא דסורא ונהרדעא אלא לאפוקי שני הדיוטות או שלשה הדיוטות. וצריך לזכות לו ללוה מלוה קרקע בתורת הרשאה דהא רב אשי מקני ליה גידמא בדיקלא וכתיב דלא סבירא ליה כרבנן דבי רב אשי דלא כתבי. והלכת' כרב אשי כדאמרינן בעלמא. ודילמא רבנן דבי רב אשי [וכו'] כלומר שלא היו בקיאין וטעו. ומשני דכתבי(נן) אמ' לנא רבנא אשי כלומ' כיון שעשו על פיו ולא טעו. ש"מ הכא פליגי עליה והלכת' כוותיה. כתבתי לך (תופס) [טופס] השטר לפי דעתי אני אוהבך יעקב בר' מאיר. לולי אהבתך אהובי ר' שמואל בר אברהם נשגבה פליאה בעיני הייתי כמחריש כי אע"פ שאמר רב נחמן (אוקמוניה) [אקיימניה] דאע"ג דלא כת' ככתב דמי עמל הוא בעיני לעבור על דעת רבותי להיות כמחדש ומוסיף שטר על (תופסי) [טופסי] רב יהודאי שלא נזקק לזה. ואולי סובר בקיום רבי נחמן דאמר אקיימניה וכרבנן דבי רב אשי וכר' יונתן. אך אין אנו מתירין אלא בכתיבת פרוזבול ושלום.
